לכלוכים של דיו - נועם מרזוק
אני מאמין שהאופן הכי טוב להתחיל באיור ממוחשב הוא לשרבט, והמון! לממשק הפוטושופ יש חלון מברשות עשיר לקביעת אופי והתנהגות המברשת. ככל שהמתמקצעים על חלון המברשות קל יותר לזהות מה טוב לנו ואיך ניתן לשייף את המראה.
בתקופה שקצת התביישתי לצאת החוצה ולצייר אנשים פיתחתי שיטות מחשבה שעזרו לי להתגבר על החששות. אבל בעיקר הבנתי כמה העולם הוא גדול ואני קטן בתוכו.
זה לא הפתעה לתפוס אותי מלמל ומחייך בזמן עבודה. מאיירים לפעמים מדברים עם הדמויות שלהם ובוחנים את ההתאמה לתפקיד. קצת כמו במאי שמלהק שחקן לדמות.
פנים באות באינספור הבעות. אם נדע לשלוט בכל האיברים נוכל לצייר כל הבעת ואישיות שנרצה. תמיד סקרן אותי לראות איך כמה הזזות של קוים בודדים יכולים לשנות תוי פנים מקצה לקצה.
בעיקר אצל אמנים צעירים בתחילת דרכם החיפוש אחרי סגנון אישי יכול להלחיץ קצת. הסיבה די ברורה- הסגנון שלנו הוא הזהות והייחוד ומי מאיתנו לא רוצה להיות מיוחד? לאורך תהליך הגיבוש רבים בוחשים בטכניקות שונות ומחפשים אחר טביעת אצבע.
כששואלים אותי מתי התחלתי לאייר אני קצת מסתבך. אנשים רוצים לשמוע על איזה אירוע גדול. אצלי זה פשוט היה כמו להתחיל ללכת.
לפעמים קל לאבד כיוון במסע ולהבין מה השלב הבא... גם לי זה קרה המון. הנה כמה משפטים שעזרו לי להרים ראש ולהביט קדימה- שימרו עליהם קרוב אליכם אם אהבתם: