לכלוכים של דיו - נועם מרזוק
סגנון אישי ודיעה אישית
בעיקר אצל אמנים צעירים בתחילת דרכם החיפוש אחרי סגנון אישי יכול להלחיץ קצת. הסיבה די ברורה- הסגנון שלנו הוא הזהות והייחוד ומי מאיתנו לא רוצה להיות מיוחד? לאורך תהליך הגיבוש רבים בוחשים בטכניקות שונות ומחפשים אחר טביעת אצבע.
האם אפשר למצוא את הסגנון יותר מהר?
כולם היו רוצים לזרז את התהליך כדי לא לבלבל את עצמינו ואת מי שצופה בתיק העבודות שלנו. אולי מכאן בדיוק באים הבעיות ווהלחץ. לפעמים אמנים מתחילים דבקים במשהו עוד לפני שגילו את עצמם במו ידיהם, וכך מדביקים לעצמם סגנון אמנותי שלא שייך להם ואיתו יתקשו בעתיד להתבטא על סקלה רחבה. אותם אמנים חוסכים מזמן המסע שלהם וחוטאים למטרה.
כשחושבים על מה עובר אומן צעיר הכל די מובן, ישנן הסחות דעת מכל פינה שפוגשים אותו בכל שעות היום. אמנים מוערצים, טכניקות מרשימות שמוערכת יותר, ביקורת מחברים ומורים, טרנדים חולפים ועוד... החוכמה לדעתי היא להישאר שלווים ולנוע קדימה עם רגש וכנות, להקשיב למה שיש לנ ולהגיד ולהתרכז במסר ובחוויה שמפעילה אותנו ליצור.
המלצות שיכולות לעזור לעבור את המסע בכיף:
1. לא לצייר מייד לאחר שצפינו בתיקי עבודות של אמנים באינטרנט.
2. פעם בשבוע רצוי להסתכל לאחור על עבודות קודמות שלנו ולזהות חולשות חוזקות והאם היינו עושים משהו אחרת.
3. את הסקיצות הפחות מוצלחות כדאי לצלם בפלאפון ולרשום בצד מה בדיוק קרה שם בראייתינו.
4. לצייר לאחר חוויה משמעותית עבורינו כמו טיול, מפגש עם אנשים צבעוניים, פסטיבל או שיחה אישית עם חבר קרוב.
וכך, בקצב שלנו, נוכל להתחזק בכל יום לקראת מי שאנו אמורים להיות.
> לעוד פוסטים... ואם אהבתם, שתפו בכפתור:)
נועם מרזוק - מאייר ואנימטור